בין אדום ללבן

עד שנות ה 80 ואמצע שנות ה 90, בהיסטוריה של טרום בועת ההייטק, האינטרנט, האינתיפאדה השנייה ומהפכת היין הישראלי, יוצרו ונמכרו בארץ הקודש לא מעט יינות רוזה. אלו היו היינות השולחניים הפשוטים ביותר, ולמעשה היוו ברירת מחדל ליקבים, שנהגו להשתמש בענבים אדומים ברמה שאינה מתאימה לייצור יין אדום באיכות מספקת. ניתן היה למצוא את היינות האלו תחת המותגים הזולים ביותר של היקבים הגדולים, ושתי דוגמאות נפוצות מתקופה זו הן "גולן רוזה קברנה", של יקבי רמת הגולן ו"גראנאש רוזה" מסדרת "יינות העמק", של כרמל מזרחי.

מאז ניטעו הרבה כרמים, נפתחו יקבי בוטיק למכביר, היקבים הגדולים עברו מהפכת איכות, וחובב היין הישראלי עבר מצד המגרש של האמרלד ריזלינג חצי יבש, אל עבר יינות אדומים יבשים מבוססי קברנה סוביניון ומרלו; יינות עתירי ארומה ובוקה ומלאי גוף. ואולם, התואר היחיד, שנחסך מאותם קברנאים ומרלואים עטורי שבחים, הוא "מרעננים". בימים אלו, של 35 מעלות בצל (במידה ויש צל), שבהם אני מתקשה לחשוב על המבורגר עם חזה אווז לארוחת צהריים, אך בהחלט יכול לחשוב על סושי, לא הייתי רוצה את היין שלי כבד ומלא, כי אם שמח ומרענן.

בשנים האחרונות, החלו שוב להופיע על מדפי החנויות ובתפריטי המסעדות, מספר יינות רוזה. הלב מתמלא אושר בעודי פוגש ביינות מיוחדים ומעניינים אלו, אך משמחת שבעתיים העובדה כי את המיני-מהפכה הזו מובילים דווקא היקבים הקטנים יותר; יקב תבור, שאטו גולן, הרי הגליל, קלו דה גת, ויסלחו לי אלו שלא הוזכרו. כשם שהובילו את המהפכה הקודמת, ניתן לנחש כי גם הפעם יובילו היקבים הקטנים והאיכותיים ביותר, אשר מוציאים יינות רוזה בסדרות האיכות שלהם (!) את המהפכה הבאה. כמבקר קבוע בחלק מאותם יקבים, אני יכול לומר שיינות אלו הם בדרך כלל מן המושקעים ביותר ביקב, ומעניינת במיוחד העובדה כי בתערוכות, כנסים ותחרויות יין למיניהן, דווקא יינות הרוזה מעוררים את העניין הרב ביותר בקרב ייננים, מסעדנים ושפים.

והרי לכם שלושים שניות על יינות רוזה:

ראשית - אלו יינות המיוצרים מענבים אדומים.

שנית - אחד הכללים העיקריים בהכנת היין הוא זמן השריה קצר מאוד עם הקליפות; אם זמן ההשריה של יינות אדומים בדרך כלל נע בין שבוע ימים לחודש, ביינות רוזה, זמן המגע של הנוזל עם הקליפות נע בדרך כלל סביב שעה עד שעות אחדות. יתרה מזאת, הענבים נבצרים ברמת בשלות נמוכה במעט משאר היינות אדומים, וזאת על מנת להוסיף לחמיצות ולרעננות, בדומה ליין לבן. שאר תהליך הייצור דומה מאוד ליין לבן.

אלמנטים אלה יוצרים יין עשיר בניחוחות פירותיים, מהארסנל של יינות לבנים (מלון, ליצ'י) ואדומים (תותים, דובדבנים), בשילוב עם חמיצות מרעננת. אלו יינות אשר מתאימים למגוון רחב של מאכלים; החל מסלסלת פירות בפיקניק, כלה בגבינות חריפות ואף מנות בשר קלות.

קשה לחשוב על יין מתאים יותר לקיץ הישראלי. 

אני מניח שאם רבים מאיתנו היו שמים לרגע את הפוזה בצד, אחוז ניכר מן היין הנמכר בארצנו היה רוזה.

לסיכום, בפעם הבאה שתחשקו ביין עשיר ומעניין, אך עם זאת קל, אלגנטי ומרענן, חפשו בתפריט אחר יינות הרוזה הישראליים הנפלאים. לא תתאכזבו.

ביקב מאור מיוצר גבעת אורחה רוזה מאז שנת 2013