לאחר ההתבססות שלנו בכרם בתל פארס, התחלנו לתכנן נטיעת כרמים לענבים לבנים. עשינו הרבה שעורי בית, והדילמה לא הייתה קלה. נכון לזמן בו התחלנו בתכנון לא היו כרמים לבנים באזור, ולא רק זאת אלא שבעבר היה ניסיון לא טוב עם כרמים של שרדונה שנעקרו.
בדקנו היטב את התנאים באזור, חשבנו על זנים מתאימים, השווינו לאזורים בעלי תנאים דומים במקומות אחרים בעולם, התייעצנו, ויצאנו לדרך.
נטענו כרמים לבנים משני זנים:
סוביניון בלאן:
אחד הזנים הלבנים המובילים והמוצלחים בישראל בשנים האחרונות. עם הזן הזה יש ניסיון רב ומוכח בתנאים דומים לשלנו.
סמיון:
זו כבר החלטה פחות טריוויאלית. בישראל נטועים אמנם מאות ואלפי דונמים של סמיון, אך רובם ככולן מיועדים מראש ליינות פשוטים וזולים, ומטופלים בהתאם, ובכל זאת קיימים בארץ מספר כרמים בוגרים של סמיון אשר נותנים תוצאות מצוינות.
מצד שני הגפן עצמה עמידה, בריאה ונוחה לטיפול, ולמדנו שבמקומות שונים בעולם עם תנאים דומים מתקבלים יינות סמיון (או ממסכים של סמיון וסוביניון בלאן) מצוינים.
התוצאות לא מאכזבות. שתי החלקות משתפות פעולה בשמחה עם צורת הגידול האקולוגית ברת קיימא שאנו מיישמים בכרם. אנחנו מקבלים ענבים נהדרים, ביבולים נמוכים מאוד לדונם (כמו שאנחנו אוהבים) ואיכות ענבים משגעת.
כיום נטועים סביבנו לא מעט כרמים לבנים מזנים שונים על ידי מספר יקבים.
מאז בציר 2013 אנחנו מייצרים גבעת אורחה לבן בהנאה רבה. הענבים נבצרים משני הכרמים כמעט במקביל, נסחטים ומעורבבים עוד בשלב התירוש. התסיסה היא ספונטנית טבעית, ארוכה וקרה, והיין יושב על המשקעים מספר חודשים. התוצאה היא יין יבש מאוד, מינראלי, מורכב ובעל נוכחות מורגשת, מעט 'קריספי'.
היין מבוקבק בדרך כלל כמעט שנה מהבציר, ונמכר כשנה לאחר מכן.